1מה שנאמר בסוגיא זו בר' דוסא בן הרקינוס שאמר מעידני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים וכו' לא שהגיעו ימיו של ר' דוסא לימיו של חגי הנביא אלא שקבלה מומחית היתה בידו על כך:2קדושה ראשונה שקדש יהושע את הארץ קדשה לשעתה ר"ל כל זמן שיהא בית המקדש בקיומו ולא קדשה לעתיד ר"ל לאחר חורבן והענין הוא שלא נתקדשה הארץ הן שלא לזרוע בה בשביעית הן לכל שאר הדברים שבקדושת הארץ משעת חורבן ואילך ואם כן כשעלו בימי עזרא הוצרכו לקדשה מתחלה בתודות ושיר ובימי עזרא הניחו עולי בבל שלא לכבוש הרבה כרכים מאותם שכבר כבשום עולי מצרים בימי יהושע ובכלל אלו ארץ עמון ומואב והיא ארץ סיחון ועוג והניחום בכונה שלא לקדש בקדושת הארץ כדי שיוכלו לזרוע בהם בשביעית ויסמכו עניים על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ושאר מתנות עניים ואע"פ שלא נתקדשו כרכים אלו מכל וכל מחוייבים היו במעשרות ממצות חכמים שאף בארצות של חוצה לארץ היו חכמים מחייבים במעשרות בארצות הסמוכות כגון בארץ מצרים ובבל ולמדת מעתה על ארץ עמון ומואב שזורעים בשביעית ושחייבים במעשרות והיה לנו לומר שיהו מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני שהרי בשנה ששית עשרו מעשר עני ואעפ"כ נמנו וגמרו שיהו מעשרין מעשר עני במקום שני הואיל ומתקנת עניים הונחו מליקדש תהא תקנתם גמורה ועל זו אמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכבר ביארנוה בראשון של חגיגה ג' ב':3הגוים דין תורה אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות אלא שחכמים גזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם בין זכרים בין נקבות מזמן ביאה ולמעלה ר"ל בן תשע לזכר ובת שלש לנקבה אבל כתמים שלהם טהורים לגמרי הואיל ואף בישראלית אין טומאת כתמים מן התורה לא גזרו בהם על כתמים של בנותיהם מעתה עיר של גוים שבאו ממנה כתמים טהורין הם ומעיר של ישראל טמאים והגרים דינן כישראלים:4מקבלין גרים מן הגוים על הדרכים שיתבאר במסכתא זו בדף כ"ד ב' ומכל מקום כל מקום של גוים שהוא חשוד שהיו ביניהם ממזירי ישראל שניטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות:5גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושפחה ונכרית שבא ישראל עליהן ולדה כמוה כמו שיתבאר במסכתא זו בדף מ"ה א':6גוי שקדש בזמן הזה אין חוששין לקדושיו לומר שמא ישראל הוא ושמא תאמר לחוש שמא הוא מעשרת השבטים שגלו בימי סנחריב שנשתמדו הרבה מהם וניטמעו כל דפריש מרובא פריש ושמא תאמר בדוכתא דקביעי כגון חלח וחבור וחברותיה מאי איכא למימר דהא רובא נינהו הרי מכל מקום נכריות נשאו ושפחה ונכרית ולדה כמוה ושמא תאמר שמא מן הבנות הוא שבא הגוי עליהם קבלה היתה בידם על אותן הבנות שגלו באותה שעה שהן החליאו את עצמן עד שעמדו בנוול שלא יהא שום אדם קופץ עליהן והוא ענין איצטרויי איצטרו ויש מפרשים ששתו כוס של עיקרין שלא לילד מהם ויש מפרשים שנבקע בית קליטתם לענוי הדרך עד שלא היו ראויות לקלוט ולהתעבר ולא עוד אלא שקבלה היתה בידם שכל אותם שניטמעו בהם ניטמעו לגמרי אנשים ונשים עד שבית דין שבאותו הדור עשאום כגוים גמורים שלא להיותם בכלל דיני ישראל כלל:7ומכאן היו קצת רבותי חוככין לומר שכל משומד בזמן הזה גוי גמור הוא ואין חוששין לקדושיו ואף קצת חכמי אשכנז הגידו לי בשם גדולי רבניהם לענין חליצה שכל שנפלה יבמה לפני יבם משומד שהיא צריכה חליצה ואם כבר היה משומד בשעה שנשאת או נתקדשה זו לאחיו אינה צריכה חליצה שעל דעת כן נתקדשה ואם לא שהם סומכים קצת על דעת זו מה ענין לומר כן והלא אף אם התנה בהדיא על מנת שלא אזקק לחליצה ויבום אינו כלום אלא ששניהם מפרשים שהוא כאלו התנתה על מנת שאין אחיך משומד ואף בזו לא הועלנו שאם כן אם יש לה בנים מיהא אתה צריך לומר שאינם בני נשואה ואי מטעמא דכד בעל אחליה לתנאיה אף בראשונה כן אלא שמכל מקום הדברים רופפים וראוי להחמיר וכן כתבו שאם הבעל משומד ומת אינה זקוקה כלל דולא ימחה שמו כתיב וכבר שמו מחוי ודעתי בכלם שחולצת ולא מתיבמת:8ונשלם הפרק תהלה לאל:
